פסק-דין בתיק ת"א 4973-06-09

התובע הגיש תביעה לביטול פסק דין, אשר ניתן בת.א 7915/97 בתאריך 26/01/98 על ידי כב' השופט גנון בבית משפט זה.

התובע לא היה צד במשפט, אשר את פסק דינו הוא מבקש לבטל.

התביעה

התובע רכש קרקע מן הנתבע 1, מר אסעד מנסור שהלא. הקרקע הייתה חלק מנשוא התיק 7915/97 הנ"ל, באותו תיק מר שהלא היה התובע ואילו הנתבעים שם היו הנתבע 2, 4 ו-6 כאן.

על פי הטענה, רכש התובע 37/153 חלקים מהנתבע 1 המהווים שטח של 703 מ"ר. בפועל קיבל התובע לחזקתו רק 481 מ"ר בלבד.

על פי כתב התביעה כאן, פסק הדין שם, ניתן על סמך חוות הדעת של הנתבע 7, מר חורי אליאס, שהוא מהנדס ומודד מוסמך במקצועו והתמנה על ידי בית המשפט כמומחה מטעמו, בהסכמת הצדדים.

בית המשפט קיבל את חוות הדעת של מר חורי, אשר הכין תוכנית חלוקה. התוכנית קיבלה את אישורה של הנתבעת 6, דהיינו הוועדה לתכנון ובניה, וכך גם בית המשפט נתן לה תוקף של פסק דין.

לטענתו של התובע כאן, מר חורי טעה טעות מהותית ויסודית בתוכנית החלוקה, ולכן כאשר התובע כאן רכש את חלקיו של מר שהלא, נגרם לו נזק בלתי הפיך, בכך שהוא איננו יכול להשתמש בזכויות שרכש ממר שהלא.

התובע כאן מפרט, כי טעותו של מר חורי היא בכך, שהוא העתיק והזיז מקומה של דרך בחלקה, כ- 6 מ', דבר שאיננו מתאים למציאות.

התובע תומך את תביעתו בחוות דעת של מר ג'ובראן חאתם המציין, כי מר חורי שגה שגיאה חמורה כאשר סימן בתוכנית, מקום לכביש בתוכנית בסטייה מאוד גדולה של 6 מ', סטייה שאיננה מוכרת ואיננה יכולה להתקבל על הדעת.

התובע טען, כי טעות זו של מר חורי גרמה לכך שהיה חישוב שגוי של השטחים, תוכנית החלוקה איננה נכונה, הוועדה המקומית ככל הנראה כלל לא בדקה, אחרת הייתה מגלה את הטעות ללא כל קושי, ומכיוון שלא בדקה היא התרשלה במילוי תפקידה.

שגיאות אלה גם גרמו לכך שטבלאות האיזון הן שגויות, ומכיוון שכל פסק הדין מבוסס על טעות יש לבטלו.

התובע טען בנוסף בכתב התביעה, כי הנתבעים מודעים לטעות זו ובמיוחד הנתבע 4, מר חאתם יעקוב שהלא, שכן הוא עצמו הגיש תוכניות לוועדה המקומית ובנה דירת מגורים בשטח שבבעלותו בחלקה, הוא יודע שחלק מהשטח שבבעלותו שייך לתובע כאן, אך הוא משתמש בו כשהוא מתבסס על פסק הדין השגוי.

התובע טען, כי היות וקנה בשלמות את כל חלקיו של הנתבע 1, הרי בא בנעליו וזכותו לתבוע את ביטול פסק הדין המבוסס על חוות דעת ותוכניות מוטעות.

יתר על כן, מכיוון שפסק הדין ניתן בפשרה, הרי הדרך היחידה היא לבטלו, על מנת שהתובע יוכל למצות את זכויותיו כדין.

בנוסף לכך, התובע דורש מהנתבעים תשלום דמי שימוש ראויים מיום פסק הדין ועד היום על פי חוות דעת השמאי מר ראדי נג'ם, אותה צירף לכתב התביעה.

התובע צירף לכתב תביעתו את פסק הדין מיום 26/01/98, החלטה מיום 12/11/97 המאשרת את תוכנית החלוקה ותשלומי האיזון, נסח רישום, תוכנית, אישור הוועדה המקומית לתיקון הבנייה ומכתב התראה.

ההגנה

הנתבע 1, ללא ייצוג הגיש כתב הגנה אותו הוא מכנה כ"התנגדות". טענתו היא, כי פסק הדין ניתן לפני זמן רב, לתובע כאן לא היה שום קשר אליו. הוא, מר אסעד מנצור שהלא, מכר 2/3 מהחלקה לתובע בשנת 99, דהיינו לאחר מתן פסק הדין.